ליקוטי מוהר"ן קמא

תורה זו נאמרה סמוך לכניסת רבינו לעיר ברסלב בה גר עד סמוך לפטירתו ובה קיבל ממנו מוהרנ"ת את דרכו. כי

בתורה זו מבאר רבינו הנזק הנורא שיש בשמיעת אדם בר דעת דקליפה, ממש זה לעומת זה, לתועלת הנפלאה שיש בשמיעת

כדרכו פותח רבינו את התורה בפסוק שבו רמוז החידוש שמגלה בתורה זו ובהמשך דבריו מביא יסוד שמובא בזהר פנחס סוד

רבינו מבאר בה ג' עצות כיצד לזכות לשפע הנמצא בבינה עילאה. כל עיצה היא לזכות לשפע אחר. הכלל בכולן שצריך

בתורה זו מבאר רבנו פגם האמונה שעי"ז מתרחקת השכינה מהקב"ה. ומבאר שהקלקול הוא התיקון כי פגם האמונה הוא שלא מאמין

בתורה זו מדבר רבנו בעניין התקדש במותר לך, ופותח בתאות אכילה ומסיים בתאווה הידועה. (שכידוע גם היא נקראת אכילה כמ"ש

בתורה זו מבאר רבינו תכלית האדם בעוה"ז להיות בדביקות עם הקב"ה. ושהמבחן על זה הוא אור התפילין דהיינו הבושה ממנו

מתבאר בתורה זו שעיקר הבריאה נבראה כדי שנכיר ונתוודע להקב"ה שזה עיקר כבודו שבשבילו ברא את העולם.אלא שלזה צריך להכניע

בתורה זו מבאר רבנו מדוע צריך לשמוע תורה מהצדיק דווקא, ומבאר שהתורה בשרשה היא אור פשוט המצטייר לכל אחד לפי

אחרי שלמדנו בתורה לד על שבירת הכלים ועולם התוהו, כאן בכלליות מאד מבואר כיצד נעשה התיקון השלם לשבירה, והתוהו. להחזיר