כדרכו פותח רבינו את התורה בפסוק שבו רמוז החידוש שמגלה בתורה זו ובהמשך דבריו מביא יסוד שמובא בזהר פנחס סוד המתקת הדין שע”י שמקשטים את השכינה בלבושים יפים דהיינו לעורר זכות האבות שתיקנו במעשיהם ג’ גוונים דהיינו ג’ ספירות חסד גבורה תפארת. וכשנראית השכינה לפני הקב”ה בלבושים אלה הוא נח מכעסו על חטאי בניה, ומבטל הדין.
הפסוק בו פותח רבינו את התורה “וירא בצר להם בשמעו את רינתם” בו רמוז סוד הקשוטים שע”י רינה וניגון, אבל בהמשך התורה רבינו מביא עוד ג’ עצות כיצד להמתיק את הדין עפ”י יסוד הנ”ל גם באופן אחר.
כגון ע”י אמונת חכמים שכשמאמין שמעשיו של הצדיק שהוא קשת הם רזין עילאין מפשיט בזה את הלבושים החשוכים מהשכינה שנעשים ע”י הפגם אמונה בצדיק של הסוברים שהוא ככל אדם
וכן ע”י שמביא לבוש נאה לצדיק, כי הצדיק בחי’ קשת, וע”י לבוש נאה הוא בחי’ שהשכינה בלבוש יפה, כי באתערותא דלתתא אתער לעילא, בחי’ לבושים מאירים לשכינה, ובאה לפניו ית’, ואזי מתרצה לרחם על בניה.
וכן ע”י תקיעה בשופר, כי תקיעה שברים תרועה, הם קש”ת, דהיינו השכינה כנ”ל, והם גם רמז לג’ אבות, דהיינו קישוטי השכינה בג’ גווני מעשי האבות, שעי”ז מתקיים “וראיתיה לזכור ברית עולם” שכשרואה הקב”ה את השכינה בלבושים מאירים, מתרצה לרחם על בניה כנ”ל.
נמצא שהם ג’ אפנים של מחשבה דבור ומעשה, דהיינו אמונה בצדיק במחשבה, ניגון התפלה בדבור, ולבוש לצדיק במעשה, ועוד אופן של קול שופר.