אודות

אודות החברותא לעיון בליקוטי מוהר”ן

הביאור מורכב מג’ חלקים:

החלק הראשון – ביאור הפשוט, ששולב בגרסת התורה והוא מסקנת העיון שבהערות.

החלק השני – ההערות קושיות ותירוצים, ופתיחת כל המראה מקומות עם מפרשיהם כדי שהלומד יוכל בעצמו לדון בדיוק הדברים ולא יוכרח לסמוך עלי. שעל כן נקרא חיבור זה חברותא, כי הכוונה להיות עזר ללומד ולא ספר חידושי תורה אע”פ שמובלעים בו גם הרבה חדושים.

והשלישי – היא הקדמה לתורה שהיא מבט כללי על התורה, שאמור לקשור את כל חלקי התורה בקשר אחד.

ועוד גם לבאר נושאים שבמיוחד קשים להבנה בתורה.

ההקדמה- בנויה על מסקנת העיון שבהערות לכן אין בה כמעט ראיות למבואר בה.

בתקופה אחרונה (תשפא) אספתי את הקושיות כחלק מההקדמה

דרך הלימוד נ”ל לדמות למחרוזת כי כל תיבה ומשפט בתורה הן חרוז נפלא שצריך לעיין בו תחילה בפני עצמו ללמוד אותו היטב ולכן בזה גלשתי גם מעבר לקשר העניין לתורה, ואח”כ לעיין בו כיצד נקשר לתורה, וכן לעבור מחרוז לחרוז אע”פ שעדיין לא נקשרו היטב החרוזים כולם זה לזה. וכך נהגתי בכל מקום שכתבתי הערה ולפי מסקנת ההערה ביארתי את הפשט המשולב בגרסא.

וכל זה עדיין בחי’ “הזורעין בדמעה”, כי עיקר ה”ברינה יקצורו” זה למצא את החוט החזק שיחרוז את כל החרוזים היטב דהיינו לתפוס את מהלך התורה באופן שכולל את כל הפרטים בלא שישאר פרט מיותר שכביכול אין בו צורך למהלך התורה. וזה השתדלתי לעשות אחרי לימוד כל התורה בעיון, כתבתי הקדמה לתורה, שהכוונה בה לבד מביאורי מושגים קשים להבנה, העיקר לעשות סיכום קצר שכולל את כל החרוזים, ופושט את כל הספיקות כפי שנתבררו בעיונים שבהערות. (אמנם כיון שאין ביהמ”ד בלא חידוש גם בהקדמה נתחדשו דברים שלא תמיד העתקתי אותם להערות) (זו היתה כוונתי ועדיין אני מצפה להצליח יותר)

דפי הליקוטי מוהר”ן בצורת הדף נלקחו מליקוטי מוהר”ן המדויק, מהדורת תקפא שהיא גרסת מוהרנ”ת שהדפיס בביתו, מוגה בהשוואה לשאר מהדורות. ובתוספת מ”מ הישנים וחדשים.

הערה על דרך הלימוד

זה פשוט שהעצה היחידה שרבנו נתן כיצד ללמוד את הספר שלו היא מה שאמר לרבי אהרן דרב למה לא תעיין בספרי עד שיעלה על דעתך איזה קושיא ואח”כ תוסיף ותעיין בו עד שתבין ותדע את התרוץ שעל זה. (ככבי אור שיחות וספורים מג)
מלשון השיחה הזו, בפשטות נראה שהכוונה ותעיין בו עד שתבין, הכוונה בכל הספר, אבל אפשר שרמז לו תעיין בו באותו מקום שעלה בדעתך הקושיא. דהיינו באותה תורה.
אבל מוהרנ”ת רואים שמצא את התרוץ גם בתורות אחרות וגם בספרים אחרים וקבלת האריז”ל. אמנם מסתבר שצריך לזה מדמה מבורר, ובעיקר שלא לבאר תורה אחת עפ”י מהלך של תורה אחרת. אלא רק אחרי שכבר מתיישב אצלו היטב המהלך של התורה שלומד עתה, אזי יכול בזהירות לדמות עניין מסויים שלומד לעניין דומה בתורה אחרת, ובבחי’ דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. וכן רואים שכך נהגו הפל”ח, ובאיבי הנחל, ומי הנחל, שלא חששו מללמוד מתורה לתורה.
רבי אברהם בן נחמן הוא שגילה דבר נפלא שבאמת בכל תורה, כל התירוצים על הקושיות שבה נמצאים בתורה בעצמה.
אלא שנראה פשוט שכמו שרבנו סמך על המעיין בספרי האריז”ל וכיו”ב שידע לאיזה הקדמה שם שייך העניין. כך מסתמא גם מתורה לתורה אפשר ללמוד יסוד והקדמה שהיא כללית ולא שייכת דווקא למהלך של התורה ממנה רוצה ללמוד. אבל בוודאי שתחילה צריך לחפש כל תירוץ מניה וביה.
אלא שלא תמיד זה אפשרי כגון בתורות קצרות רואים בחוש שעל פי רוב א”א ללמוד מניה וביה. ועל כן צריך משנה זהירות כשלומד עפ”י הקדמות ממקום אחר.

בכלליות בדרך הלימוד נ”ל שטוב ללמוד כל קטע דהיינו כל דיבור עם הראיות והפסוקים שלו כסוגיא בפני עצמה ואיך מתקשרת למהלך התורה. וכל פסוק כיצד משתלב בו הביאור או הדרש שלמד בו רבנו. ולעיין בכל ראייה שמביא רבנו האם באמת מבארת את הקושי שבאה לבאר.
ואח”כ העיקר לתפוס את המהלך התורה בלי לאבד את הפרטים, דהיינו שלא יישאר איזה פרט שלא קשור למהלך, ולהבין מה מתחדש.

צריך לדעת כשמתחיל ללמוד תורה לא מבעי כשהכל לא מובן, אבל גם כשנראה שהכל מובן, בדרך כלל הסיבה כיון שבאמת לא הבנתי כלום. וצריך לעיין היטב עד שימצא קושיא. דהיינו או סתירה מניה וביה או סתירה מהקדמה במקום אחר או מדברי חז”ל או אפילו מתורה אחרת. להקשות צריך הכל, כמובן שהעיקר היא קושיא שעוזרות להבין את עומק הכוונה הפרטית והכללית. אבל בדרך הלימוד צריך להקשות כל קושיא גם פשוטה מאד ואפילו קושיא שהתירוץ עליה ברור אבל היא עוזרת לסדר את המהלך בראש. וגם מתורה לתורה ורק אח”כ לעיין היטב להבין אם יש חילוק מה הוא (לדוגמא עניין השכל שבכל דבר בתורה א’ והרמזים שהקב”ה שולח לאדם בתורה נד, ראה בקיצור לק”מ השלם שלמד דהיינו הך, ובאמת אפשר למצא חילוק)

הערות אפשר להפנות למייל lezavotlaze@gmail.com