עיקר הנושא המבואר כאן, דהיינו סוד הנחמה, לבאר שתכלית החורבן וההסתרה, בו דייקא טמון הבניין והחיים, וזהו סוד הנחמה שפירושה שמתגלה ההפך ממה שהיה נראה לנו, (כפרש”י בכל מקום שכתוב לשון נחמה פירש לשון מחשבה אחרת) וכלשון יוסף לאחיו “אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה” דהיינו שמתברר שמה שהיה נדמה לנו לרע בעצם הוא טוב נפלא הנובע מאהבת הש”י אותנו, והבעש”ט חילק בזה שתי מדרגות כדאיתא בבעש”ט עה”ת מדרגת רבי עקיבא דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד דהיינו שבוודאי יוולד מזה טובה נגלית, ומדרגת נחום איש גמזו גם זו לטובה, שגם הדבר שנראה רע הוא בעצמו טוב.
עיקר הנושא הוא חורבן בית המקדש, וכעין זה מבאר סוד עצם הלוז שהוא חורבן הגוף ודייקא ממנו תחית המתים וכעין זה הביצה שהיא חיים חדשים טמונים בכדור קשה סגור וחתום וע”י חום התרנגולת הולכת ומסרחת יותר ויותר ודייקא כשהיא מסרחת ביותר אזי נולד אפרוח חי. נמצא שדייקא העיבור והדין הקשה שנעשה בביצה הוא שגרם להולדה וכשנולד האפרוח אזי נתגלה הנחמה דהיינו שנתגלה האמת שהיא הפך ממה שהיה נראה לעינים, כי באמת האפרוח התחיל להתהוות כבר מתחילה וכל מה שהיה נדמה לרע וחורבן הוא דייקא היה התהוות האפרוח.