תורה זו אמר רבנו על הפסוק “כי תצא למלחמה וכו’ ושבית שביו”. ומבאר שהכוונה כשתרצה לצאת מהמלחמה בהנהגת ה’ אותך, זה ע”י ושבית שביו. כי העיקר הוא לאסור לקשור את הקב”ה במרוצת המחשבה, כמו שדרשו בזוהר עה”פ “מלך אסור ברהטים”, וכשעושה כן זוכה לשפלות, שעי”ז מרוצה בהנהגת הקב”ה, ואזי הולך לו כסדר, ויודע להלך בדרכי התשובה, אבל בלא שפלות כנ”ל, אזי תמיד מרגיש כאילו משמים נלחמים עמו, כי הכל הולך לו שלא כסדר הפך רצונו.
וזה כוונות אלול כי כוונות אלול הן הנותן ביד דרך, שזה לא שייך אלא כשמביט בלא הפסק אל המקום אליו רוצה להגיע, בכל מצב בבקיאות גם שהים סוער בבחי’ יעלו שמים ירדו תהומות נשאר קשור אליו ית’ וכשעושה כן בוודאי יגיע אליו בראש השנה ויהיה אצלו הכל כסדר.