בתורה זו מבאר רבנו כיצד זוכים לחיים נצחיים דהיינו מעלת השפלות וענווה שהיא עולה על הכל ורק זה מה שישאר מהאדם לעתיד לבוא כי רק זה יקום ממנו בתחית המתים לעולם העונג הנצחי. ובתוך כך מבאר את עצת יתרו למשה רבנו ואתה תחזה וכו' שכוונתו כיוון שידע מעלת משה רבנו בשפלות ופרישות ידע שיש בכוחו בהסתכלות לבד על אדם לגרום לכל אחד כפי חריפותו, התנוצצות המוחין, ועי"ז לבחי' רוח הקדש, שהיא בחי' רוח נבואה, דהיינו רוח הנהגה, שהיא בחי' רוח אלקים המרחפת על פני המים, מי התורה, ועי"ז יודע לחדש בתורה כפי הנצרך להנהגתו תורה שתעורר אצל השומע בושה גדולה ממנו ית', ועי"ז יזכה לתשובה שהיא חיים, ועי"ז קם לתחיה, השפלות של משה רבנו, המשרשת בנשמת ישראל, ועי"ז זוכה לשבת דהיינו ענג שבת שהם החיים הנצחיים.
נמצא שהצדיק האמת יכול בהסתכלות לבד להביא את תלמידו להיות צדיק אמת שכל השומע תורה מפיו נופל עליו בושה עצומה ועושה תשובה כזו שמעוררת בו את השפלת של משה רבנו הטמונה בו ועי"ז זוכה לחיים נצחיים.