אחרי שביאר בתורה כ' סוד באר מרים שהיא ביאורי התורה הבאים בשפע מהלב העליון וסוד הבאר שהחזיר משה רבינו שהיתה ע"י טרחא והקדמות, מבאר כאן את שני סוגי השפע הזה באריכות ובאמת תורה כא אמר כחודש וחצי לפני תורה כ', ואולי הטעם שהקדים תורה כא כדי להסמיכה לתורה יט שנאמרה בשבועות תקסד, שגם בה מדבר מעניין ההבדל בין השמיעה מהצדיק, לשמיעה ממי ששמע מהצדיק, או לימוד מהספר. והכי נמי כאן רמוז העניין הזה, כי כהבדל בין אחור לקדם, כן ההבדל בין השומע מהצדיק שזה בחי' ראיית האמת בחי' שפע, לבין השומע מהאחר, שזה בחי' שהוא אחור כלפי האמת, בחי' שמיעה בחי' הקדמות שצריך להסביר לו כדי לבאר את האמת.
עוד נראה כי אחר שבתורה כ' ביאר כיצד משה רבנו החזיר את הבאר מים לישראל, כאן בתורה כא מבאר כיצד משה רבינו החזיר את הז' ענני כבוד לישראל, כי ע"י שקידש את הז' נקבים בשלימות, כמבואר באות ו' עד שפיו התקדש בבחי' פה אל פה אדבר בו, וכיו"ב שאר נקבים, ובאות ג' באר שקדוש הז' נקבים זה בחי' סוכה, שהיא זכר לז' ענני כבוד. נמצא שמשה רבינו ע"י שקדש הז' נקבים בשלימות, עשה מהם בחי' ז' ענני כבוד, ועל כן נקרא איש סוכו, דהיינו שנעשה סוכה לכל ישראל, ע"י שהגן עליהם בתפלתו כמבואר במגילה יג. נמצא שעשה מהז' ענני כבוד של עצמו, ז' ענני כבוד לכל ישראל. (ובתורה נו מבואר כיצד זכה להוריד מן לישראל)