בתורה זו מבאר רבנו שכדי להעלות את אנשיו ממוחין דקטנות למוחין דגדלות (דהיינו מבהמה לאדם, מהדואג לעצמו והסובב אותו להיות דואג לכולם, מלב מלא ישות ללב שפל וענו, מכועס לשמח, משונא את השונה ממנו לאוהב את כולם, מעצב על מצבו לשמח ומודה על כל מאורעותיו) דהיינו להעלות את אנשיו משכל של קטן לשכל של איש, אזי לפעמים הצדיק הולך ונוסע אליהם לומר תורה במקומם, כדי שיצטמצם אורו הגדול ויוכלו לקבלו, אבל העיקר שהם יהיה ליבם פורח לשמוע ממנו תורה והוראה, ורגליהם רודפות לקבל ממנו עצה.