נ"ל שרבנו מחדש כאן שיש הבדל בין המקום בגן עדן, לתענוג ושעשוע וש"י עולמות, דהיינו אע"פ שמדובר בלמעלה מהמקום, שעל כן גם המקום הוא השגה, אעפ"כ יש חילוק ואפשר ששנים יהיו באותו מקום בג"ע ואעפ"כ אחד יתענג וחבירו לא ירגיש כלום. ונ"ל הטעם כי המקום נקבע לפי המקיפים שזכה להם בעוה"ז, ע"י שלא קלקל מעשיו, או שזכה פתאם לאור עצום של אמת עד שיצאה נשמתו מתוך תשובה וקנה עולמו בשעה, אבל התענוג וש"י עולמות הוא לפי האור הפנימי שזכה לקנות ע"י עבודת ה' בעוה"ז. (ואולי אפ"ל שבזה מיישב רבנו את המחלוקת בין המפרשים (בע"ז י: יז. יח.) האם הקונה עולמו בשעה אחת זכה בכל, או לא זכה, ולפי רבנו נ"ל שזכה במקום ולא בתענוג)