לעיל תורה ס' נתבאר מאמר הזהר באידרא רבה פ' נשא דף קכח. פתח ר"ש ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך וכו' ונתבאר כיצד זוכים לקיים תורה דלעילא ע"י הולדת היראה עי"ש
כאן בתורה סא מבאר רבנו את המשך הזוהר הזה שעפ"י פשוטו מבואר שאחר שנעשה תיקון הנ"ל ראה בזה רשב"י שעת רצון ואז חדי ר"ש ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי וכו' המבואר בתורה זו דהיינו שכעת כבר א"צ לעבודה בדרך של יראה כל כך כמו לעיל אלא בדרך של אהבה.
הפרפראות לחכמה מוכיח ומבאר שתורה זו שנאמרה בשנת תקסח, היא כעין צוואה ראשונה של רבינו, כי אז נעשה חולה וסבר שיפטר, והש"י ריחם עלינו והאריך ימיו עוד ג' שנים, ובר"ה תקעא, ח"י ימים לפני פטירתו, אמר שוב תורה והיא הצוואה האחרונה, דהיינו תורה ח' תנינא. ושתיהן עוסקות בעניין גודל החיוב להתקרב לרבי אמיתי, עד שבזה תלוי הכל ולכן לעומת זה סכנה גדולה להתקרב לרבי מפורסם של שקר.
ובזה יתבאר קשר כל פרטי התורה הזו, כי רבנו בתורה זו הכין את אנ"ש לזמן שלא יזכו להמתקת הדינים על ידי ההתקשרות והתכללות בו לבד, ומבאר עיצה שעדיין יש תקווה ע"י שיזכו לשלימות התורה אם יכבדו את כל ספרי הצדיקים, וע"י שלימות התורה, יאיר בה רבנו מנשמתו שהיא אבן השתיה קדש הקדשים חכמה עילאה ששם ההמתקה לכל הדינים.
בסוף התורה חדי ר"ש משמע שצדיק כזה היה רשב"י, ובלק"ה מבואר שהיה משה רבינו, ונראה שהכוונה לכל יחידי הדורות, ויותר מזה צ"ע. כי זה לא תלוי רק בגדלות, וכדמשמע בתורה זו שלכאורה ר"ע לא זכה לזה, אע"פ שהיה שורש תורה שבע"פ כמבואר בספרים (של"ה הק') ועיין לק"ה מנחה ז' אות נד שמפליג במעלת ר"ע מאד.
רבנו מבאר כאן בהפלגה עצומה את מעלת הצדיק הדור הנורא הזה, עד שנראה שהוא חד בכמה דורות, דהיינו נשמה המנהגת את הגלגלים ועי"ז יודעת סוד העיבור, עד שמכנה אותו אבן השתיה שממנה הושתת העולם שהיא שכֶל הכולל שְכָל המתקת הדין של כל העולם תלויה רק בהתקשרות אליה, ומשמע שרבינו היה צדיק כזה, וע"י לימוד ספרו וההתקבצות אצלו בר"ה זוכים להמתקת כל הדינים ועי"ז לכל התיקונים המבוארים בתורה זו.
במושג אמונת חכמים אפשר לטעות שהיא כמו אמונה של נשים דהיינו ביטול פשוט. ובאמת אינו כן אלא אמונה היוצאת מתוך תיקון המשפט שאין לנשים, כי לשלימותה צריך תיקון המשפט בתכלית עד לעיון שכלי דק בזה ובכל התחומין כגון בעיקר באכילה, שלא יהיה נידון במותרות, ואעפ"כ לזכות לאמת ועיצה הנכונה לא מסתייע מילתא אלא בסיעתא דשמיא, ע"י המתקת הדינים ע"י התכללות בצדיק שהוא שכל הכולל אבן השתייה. אלא שהצדיק נעלם בחי' יסוד עולם הטמון ונעלם וסובבים אותו הרבה רשעים שמתדמים לו ומרחיקים ממנו, ועל זה מזהיר אותנו רבינו מאד שלא נקבל על עצמנו מנהיג שאין לו אמונת חכמים שהיא עיקר המבחן למנהיג שאינו ראוי. ומהדוגמא שמביא את דואג האדומי משמע שכמעט בלתי אפשרי לסתם אדם לברר את האמת בזה, כי אע"פ שחז"ל העידו עליו שהיה רשע ממש אבל היה ראש סנהדרין ומי יכול לדעת מה בליבו. רק מי שהיה דבוק בצדיק האמת בשמואל הנביא.
יש כאן דגש גדול על עניין הספרים גם זה מעניין הצוואה כי אע"פ שבכמה תורות מדגיש רבנו עד כמה אינו דומה כלל השומע מהצדיק עצמו למעיין בספריו זה דווקא בחיי הצדיק אבל אחר הסתלקותו כגון בתורה זו שהיא צוואה אדרבה מדגיש שאין שלימות לתורתו אלא כשמאמין בכל ספרי הצדיקים ולומד אותם בביטול עד שמוצא כיצד נכתב עבורו ממש כמבואר בתורה קכא.