בתורה נב למדנו כיצד לבטל הישות בהתבודדות עד שלא נשאר כלום ואזי נכלל במחוייב המציאות. ועתה יבאר שיש התכללות בו כל כך עד שזוכה שדעתו לא נבדל מדעת הקב"ה אלא בה' דברים, ואזי זוכה להא של הולדה לדורות, כאברהם אבינו שהמשיך עי"ז ליצחק כח הולדת יעקב שאין בזרעו פסול אלא כל זרעו בנים שמשרש בנשמתם אהבת ה'.
מבואר בתורה זו שההולדה היא ע"י אות ה'. ובשער הפסוקים ביאר טעם שיעקב ויצחק אין בשמם אות ה', כיון שיש באברהם וא"כ הכי נמי בכל יהודי יש הא מכח אברהם אבינו, וא"כ כל מה שבאר רבינו בתורה זו, הכוונה כיצד אברהם אבינו חידש מעיין של הולדה, להמשיך אומה נפלאה חדשה בעולם, דהיינו את עם ישראל, עם המסוגל להיות גוי קדוש ממלכת כהנים, דהיינו עם שבכל אחד מהם יש נקודת כסופים עצומים להקב"ה כמבואר בתורה לד. דהיינו כמו שנקודת הכהן של אהבת ה' העביר אברהם רק לבן היורשו וכן יצחק רק ליעקב כך גם את כח הא ההולדה של עם כזה לא העביר לשאר צאצאיו אלא רק לבני יעקב.