התורה מתחלקת לב’ חלקים. חלק ראשון עיקרו מדבר מעניין התפלה וממדת החוסר שובע של הכלב. כיצד מתבטא בתפילה הפגומה שהיא בחי’ כלב שתמיד חסר לכן תפילתו אינה היכי תמצי להתחברות אליו ית’ אלא היכי תמצי למלא חסרונותיו ולעומתה יש תפלה שלימה ורצויה ומתקבלת שהיא בחי’ אריה בחי’ עצם\ שכל עצמו רוצה רק את עצם החיבור עם הש”י.
ובהקשר לזה מדבר מתכונת העזות של הכלב ומזהיר מהעזי פנים שבדור שהם הכלבים, שלא די שתפילתם ככלב גם מואסים בתפלת יראי ה’ ומונעים אותם מלהתפלל כראוי.
והחלק השני גם הוא עוסק בחוסר שובע אבל לעניין אכילה שאצל הדומה לכלב היא בבחי’ בטן רשעים תחסר. ולעומתו מי שלבו לב אריה מסתפק במועט וגם בזה הוא בבחי’ ותאכל ותשבע ותותר הנאמר ברות. ואכילה כזו היא רצויה ומתקבלת לכן מי שתיקן נפשו ובכוחו לאכול בקדושה ומתענה נחשב לו עבודה פגומה שהכלב נחית לקבלה.