בכלליות מבאר שאלת הסבי דבי אתונא כיצד לעשות מעבודות שהם בחי’ חיצוניות כגון אכילה להעלותן לבחי’ פנימיות לבחי’ פנים עם הקב”ה בחי’ לחם הפנים ומבאר שזה ע”י אמונה ושבת ותיקון הברית שעי”ז מדבר בכסופים דבורים להש”י.
ומבאר מעלת הצדקה ושאין לה שלימות אלא ע”י אמונה, וקיום האמונה ע”י שמירת הברית, ובלק”ה נשי”כ ג’ ב’ מבאר יותר שגם עם אמונה עדיין אין שלימות לברכות כי כל הברכות הן מהתורה והתורה היא אותיות ואין להן תנועה לפעול פעולות עד שידברו אותן בכסופים לה’ ית’, וע”י שמירת הברית זוכה לכסופים גדולים לה’ ית’ ואזי כשמדבר תורה בכסופים נמשכות הברכות של הצדקה בשלימות. ואזי הנהגת הגלגלים דהיינו הנהגת הטבע בשלימות כי ע”י ברכת הצדקה מאירים הכוכבים בשלימות בכל מקום ומתבטל כל צער וייסורים.
ומי שזוכה להיות בעל נפש שליבו בוער לה’ ית’ תמיד ודבוריו בכסופים תמיד ואמונתו בשלימות שבבטחון שלם שהצדקה רק גורמת לשפע גדול יותר, ומעשיו מעבר לטבעו אזי זוכה לא רק שלא יהיו לו יסורים אלא גם להשגחה שלימה דהיינו שהקב”ה ינהיג את הגלגלים לפי צורך ההשגחה עליו. ועוד ישנה הטבע בשבילו כמו שנעשה לאברהם אבינו. והשגחה פירושה שהקב”ה פונה אליו תמיד בלא חשש שיחטא ואזי גם כל מעשיו הם פנים בפנים עם הקב”ה ואפילו מעשיו של התר וגשמיות כגון אכילה, היא בבחי’ לחם הפנים דהיינו אכילה שוכים על ידה לפנים.