הקשר לתורה כח הקודמת נראה ששתי התורות מדברות כיצד לדבר דברי תורה אלא ששם דיבר על הצד השלילי וכאן על הצד החיובי. כי כאן מדבר מדיבור שיש בו טוב ובא מהדעת שזה הלעומת זה של מה שמבאר שם הדיבור של הת"ח ש"י שאין בו טוב (אלא מעט הגנוז בגווי) כי לא בא מהדעת דהיינו חיבור להקב"ה אלא מהפירוד של הש-דים. ושם הפגם הוא שמבזה את הצדיק וכאן התיקון שבח הצדיקים. עוד אולי כי שם מדבר מהמשל המתוקן וכאן מדיבור שהוא בחי' לבוש להטוב הבא מהדעת.
רבנו פותח את התורה בשאלת הסבי דבי אתונא האיש שבקש אשה ולא נתנו לו מה ראה לבקש מיוחסת ממנה. וכוונתם לשאול כיון שכל העוונות פוגמים בשכינה אין לה תיקון, שהרי את התיקון צריך להמשיך לה מגבוה ואיך יבוא לשם אם כבר פגם במדרגה הנמוכה.
ועומק השאלה שלתקן השכינה צריך להשפיע לה מוחין וזה אפשר רק ע"י יחוד קב"ה ושכינתיה אבל בגלל העוונות שנרשמו בבגדיה נעשו בגדיה בבחי' רבב ודם נדה שגורם לפרוד נמצא שאין לה תיקון. ממילא שאלתם שכל אדם שפגם באיזה עוון אין לו תיקון לעולם.
ורבי יהושע בן חנניה הראה והשיב במשל, למי שניסה לתחוב סיכה בכותל למטה ולא הצליח וניסה שוב למעלה במקום נקב והצליח. והנמשל שע"י תיקון הברית כיון שכוחו לעלות עד המוחין אפשר לעורר אותם להשפיע לשכינה ולהלבין בגדיה עד שיוכל לחזור הייחוד קב"ה ושכינתיה.
ועיקר החדוש שהשיב להם הוא שלכל פגם בשכינה יש כנגדו איזה מעשה שהוא תיקון הברית השייך לאותו הפגם ואפשר לקיים אותו גם במוחין דקטנות שבהם נמצא אותו אדם שמבקש תיקון על עוונותיו.
רוב מהלך התורה רבינו מבאר לדוגמא פגם אחד ותיקונו דהיינו פגם ביראה שבגללו הדבור לא מתקבל אצל השומע, ותיקונו ע"י שמדבר בשבח הצדיקים, ובסוף התורה מביא עוד דוגמא דהינו פגם האמונה שבגללו המשא ומתן בלא אמונה, ותיקונו לתת צדקה. ומשניהם יש ללמוד כיצד לתקן את שאר הפגמים שגרמו העוונות בשכינה. ויסוד העניין כנ"ל לחפש לכל פגם את העצה השייכת למדרגה שלנו שהיא תיקון הברית השייך לאותו פגם.