אחרי שביאר בתורה יט שצריך לשמוע ממנו בעצמו ולא מפי אחר או מהספר כי יורד דרגא אבל כששומע מהצדיק והצדיק בונה ע"י יראה את הדיבור ושומע אותו מהקב"ה אזי השומע ממנו נקלט אצלו בחוזק, כאן מבאר טעם נוסף שצריך לשמוע מהצדיק כי יש לשומע חלק בתורה בבחי' תפלת ציבור שרק עי"ז ממשיך הצדיק את מימי באר התורה.
תורה זו למדתי אחרי שלמדתי תורה יג כיון ששתיהן עוסקות בנושא מאד קרוב כיצד הצדיק ממשיך תורה ע"י שמכניע הרע שבנפשות המתקבצים אצלו ומעלה אותן מ"ן. אלא ששם הדגש על תאוות ממון וכאן מדובר ברע בכלליות ובפרט התאוה הידועה (לק"ה לא ילבש) ועיין לק"ה קדושין ג' ג' שהן תלויות זו בזו.
תורה זו נאמרה בראש השנה תקסה, עה"פ אשרי העם יודעי תרועה אבל לא באר רבנו כיצד הפסוק רומז למבואר בה, ועיין לק"ה סעודה ד' ט' הקשר ההדוק בין ראש השנה לעניין הבאר שממנה ביאורי התורה.