תורה זו נאמרה בשבת חנוכה ומדברת מסוד התפילין כיצד הצדיק מגלה בחי’ תפילין של הקב”ה ע”י שמגלה את ההתפארות של הקב”ה בכל אחד מישראל ועי”ז מעורר יראת שמים וע”י שמגלה את ההתפארות הנ”ל מגלה את רצונותיו ית’ שיש בכל פרט בבריאה ועי”ז מגלה אהבת ה’ גדולה. ועי”ז יכול כל מי שאינו כסיל לקבל יראה ואהבה מהצדיק, כי יראה ואהבה אפשר לקבל רק מהצדיק, אבל מי שהוא כסיל אזי הצדיק חשוך אצלו, ועי”ז גם האהבה ויראה של הצדיק. ותיקונו הוא לחזור בתשובה ע”י שיתן צדקה לעניים הגונים ובפרט לצדיק הדור שעי”ז מתבטל הפירוד לבבות שיש בעולם ועי”ז יזכה שיהיה בליבו מקום לשמוע את דבורי הצדיק הגם שהם הפך דעתו, ואזי יזכר במעלת נשמתו ויחזור להבין שהוא בן מלך ולא בן שפחה, ויזכה לתשובה מיראה ומאהבה, ויזכה לזבוח את יצרו בשעת האכילה, ויאכל בקדושה שתהיה אכילתו כהקרבת קרבן על המזבח, ועי”ז יצא מהכסילות ויתבטלו ממנו הקושיות על הצדיק, ויתבטל ממנו החושך והקדרות שהיה לו על הצדיק, ויבין ויטעם ויראה אורו הגדול, ויקבל ממנו יראה ואהבה עצומה.