רבנו פותח את התורה בעניין הריקודים והמחאת כף ובהמשך מתברר שזה כמו משל לכל הבחינות שהולך ומדבר עליהן בכל התורה שבכלליות כולן הן בחי’ קרוב רחוקים אל האמת והעלאת המלכות מהקליפות ובאות ו’ מבאר שגם הריקוד כאן הכוונה לזה כי ע”י שמחת הלב מנשב הרוח שבלב אפילו ברגלין וידין דהיינו האיברים היותר מגושמים ורחוקים משכל אמת ומעורר אותן להשתתף בשמחת הדביקות בהש”י.
ועניין זה א”א אלא ע”י הצדיק האמת שלעומתו תמיד עומד איזה אבי-מלך, דהיינו מפורסם של שקר שביצרו הגדול למלוך חושב עצמו להצדיק ומונע עצמו ואחרים לקבל מהצדיק, וממילא נמנע הקירוב רחוקים שהוא עיקר כבודו ית’.