תורה ט' מורכבת לכאורה מכמה נושאים שנכפלו בתורות אחרות כי הנושא שלה בעצמה מבואר באות א' וב',
באות א' כיצד ע"י תפלה בכח מתחדש כח שכלו שהכניס בה (ביתר אמת) וזוכה לחיות דהיינו חיזוק אמונה (לק"ע אמת ואמונה ו')
ובאות ב' מבאר שלכל שבט ע"י תפילתו בנוסח תפלה העולה בשער שלו מעורר את מזלו לגדל הצמחים לפרנסתו, וכפי התפלה כן פרנסתו וזיווגו, שקשה לזכות בהם כקריעת ים סוף שנקרע ליב שבילים. ויש בחי' יעקב שאחיזתו בשרש הכל ועל ידו אפשר לזכות בהכל.
אבל המבואר באות ג' דהיינו עניין החושך המתגבר בשעת התפלה ורק ע"י אמת אפשר למצא את הפתח לתפלה כראוי, זה כבר נאמר כתורה לעצמה איזה זמן קודם דהיינו בתורה קיב צהר תעשה לתיבה.
והמבואר באות ה' שתפלה אמונה נסים אינו אלא בארץ ישראל, ולכן הפגם בהם גורם לגלות מצרים, זה נאמר בתורה ז' כתורה לעצמה, רק לאחר איזה זמן דהיינו וכמבואר בחיי מוהר"ן ג'.
עוד גם המבואר באות ד' שצריך לקשר התפלה לצדיק כי הוא בחי' משה משיח, נראה שכבר נתבאר יותר בתורה ב' אמור אל הכהנים שנאמרה שנה או שנתים קודם.