מבאר שכשאיש ישראל נאנח בגעגועים אל הש"י זה דבר גדול וחשוב ועי"ז נשלמים חסרונותיו כי הנשימה היא בחי' רוח חיים שעל ידו נברא ומתקיים ויתחדש (ומתחדש) לעתיד העולם והיא חיות כל דבר כי לכל החסרונות יש מילוי אחד והוא הארת הנשמה חלק אלוק ממעל שמאיר לו ע"י הרוח בבחי' דעת קנית מה חסרת וע"י אנחה השוברת עזות גופו של אדם ניתן להאיר זאת ללב. ומבאר שעיקר הרוח חיים הוא בתורה, אבל לקבל מהתורה זה ע"י הצדיק הדור שדבק בתורה. אבל הרשע מקבל רוח חיים מרב דקליפה ורוחו גדול לשעתו שכיון שניתן לו ממידת ארך אפים של הקב"ה עמ"נ לשלם לו שכרו בעוה"ז ולהאבידו מעוה"ב.
בנשימה לא ניכר החיות אלא עצם החיים. אבל חיות כזו אצל איש ישראלי היא מוות כי היא חיות של בהמה. כי כל אדם מחפש תמיד חיות מעבר לעצם החיים (עיין לק"ה ע"ת ה' אות ו') ומכאן סיבת כל התאוות הרעות שמחפש להשקיט ולמלא חסרונו, כי ליבו תמיד חסר איזה חיות יותר מעצם החיים, ועל כן ישראל נקראים צפוניך (תהלים פג) וכן גם היצה"ר נקרא צפוני (יואל ב' כ'. עין סוכה נב.), כי צפון חסר ובין בקדושה ובין בסט"א תמיד יש הרגשת חסרון, אלא שבסט"א מתבטא בתאוות רעות, ואילו בקדושה מתבטא בכסופים לקדושה.