תורה זו היא תורת התשובה, כיצד לשוב מחיה בדמות אדם, שהכבד מלא דם מנהיג אותה, לאדם היושב על כסא בישוב הדעת, וזה ע”י שמקיים ידום וישתוק על בזיונו, והופך הדם לדום, ועומד בניסיון דחיקת השעה עד שה”אומרים לו המתן” נחשב בעיניו לכתר לי זעיר, ולא עוזב לרגע את הרצון והשתוקקות לזכות לשוב להיות אדם בין בעליה ובין בירידה, וחוזר ועושה תשובה על תשובה, ומתעלה מתשובה של עוה”ז לתשובה של עוה”ב, עד שזוכה לתכלית השפלות שעי”ז מאיר עליו כבוד אלקים.
ורמוז בה כוונות האריז”ל לחדש אלול, כמבואר בסוף אות ד’ ובסוף לשון רבנו, ועיין תורה פז תנינא שם מבואר שהכוונות הן סוד הפסוק “הנותן בים דרך” דהיינו תיקון הברית ושם בסוף התורה כתב שתורה ו’ היא ביאור כיצד זוכים לזה דהיינו שעצות למעשה היוצאות מתורה זו הן הקיום למעשה של כוונות אלול.
דהיינו כיצד ע”י תשובה שהיא המתנה ארוכה עם עליות וירידות בים הרועש של עוה”ז שומר על קשר הברית עימו ית’ בקשר עין תמידי אל האפרסמון שנכסף אליו שהוא התקרבות להש”י ועי”ז עושה בים דרך אליו ית’.