רבנו מדבר על בחי' ראשית הבריאה, שהוא הכח שהניח הקב"ה בבריאה שתמיד יהיה אפשר למצא אותו בחלל העולם המעלים אותו, דהיינו הרשימו מאור א"ס אלוקותו שנשאר בחלל הפנוי אחרי שצמצם אור אלוקותו ממנו. דהיינו שבשרש ההסתרה כבר נמצא הכח למצא אותו ית' ולהחזיר את החשיבות למלכות דקדושה שנפלה ונמסרה לסט"א ע"י ההעלמה והסתרת האלוקות הנ"ל.
וזו כוונת רבינו שאיש ישראל שהוא האיש העוסק להחזיר את המלוכה להקב"ה צריך תמיד להסתכל בשכל של כל דבר כי כל דבר חיצוניותו רומז להשכל הנ"ל הנעלם בפנימיותו, שהיא סיבת בריאתו שעל ידו תחזור המלוכה להקב"ה.
ואזי זוכה לחן ובקשותיו ותפלותיו נחקקים בלב שומעם ומתקבלים, גם לפנים משורת הדין.
אבל כדי להמשך אחרי השכל הזה ולהתקשר אליו צריך לבטל זהמת הנחש הנמשך משרש ההסתרה הנ"ל וזה נעשה ע"י לימוד תורה בכח כי זהמת הנחש עושה את האדם משוגה ושוטה והתורה היא מכות ושמות ומסיר ממנו את שגעון היצה"ר המדה הפגום זהמת הנחש ואזי ממילא נמשך ליבו להיות מסתכל תמיד אל השכל והחכמה של ראשית הבריאה דהינו התורה הקדומה שבה הסתכל הקב"ה וברא את העולם.