רבנו מבאר כיון שאמרו חז"ל אין עניות אלא מדעת, על כן "אשרי משכיל אל דל", דהיינו צריך תמיד לראות ללמד דעת, את מי שהוא דל מדעת. ואזי נמתקים הדינים. כי דעת הוא החיבור להקב"ה. נמצא שהעניות היא ניתוק ממנו, דהיינו סיבת כל הדינים. וכשהאדם בעצמו בקטנות מוחין קטנות הדעת, אזי ע"י שמשכיל אחרים נשפע לו דעת.